עש"א
בית משפט השלום באר שבע
|
27650-06-13
24/07/2013
|
בפני השופט:
ישעיהו טישלר
|
- נגד - |
התובע:
אורי פרי
|
הנתבע:
1. בנק לאומי לישראל בע"מ 2. בנק ישראל/ המחלקה המוניטרית
|
פסק-דין |
פסק דין
1.ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 (להלן – "החוק").
2.הערעור מכוון לכך, שבית המשפט יבטל הבאת השיקים המפורטים בבקשה, או חלקם, במנין השיקים שסורבו.
3.קודם שאני בא לפרט את השיקים שמבוקש לבטל הבאתם במנין השיקים שסורבו – יש לפרט מספר עובדות רקע:
אחת – "בעל החשבון" שבטיעון הוא מר נמרוד שוהם. ראו הגדרת המונח "בעל חשבון" בסעיף 1 – סעיף ההגדרות בחוק. בחשבון הזה ניהל אביו של בעל החשבון – מר גילאון שוהם – (להלן: "גילאון") את פעילותה הכספית של חברה – אטיקט אינטרנשיונל בע"מ (להלן: "החברה"). לבעל החשבון לא היה כל ענין ומושג לגבי ניהול החשבון, ובעצם השימוש בשמו, היה שימוש כ"איש קש". על פי האמור בסעיף 1 (ג) להודעת הערעור, החשבון, שכאמור מתנהל על שמו של סטודנט שבכלל שוהה במדינת הים , "מגלגל" מחזור של 120,000 ₪ בחודש. זוהי מציאות שהבנק לא קיבל. (ראו: עדותו של נציג הבנק מר ראובן חנסוב).
השימוש שעשה גילאון בשמו של הבן נמרוד, כדי לנהל בחשבון הזה פעילות כספית של תאגיד – נעשה על רקע סירובו של הבנק לאפשר לתאגיד לנהל חשבון על שמו. ענין זה הוא נושא להתדיינות בהליך אחר. למבקש בהליך שבפני, מר אורי פרי, אין כל מעמד אפקטיבי, והוא הוגדר כ"מבקש" רק מכיוון שפורמלית הוא מיופה כוחו של "בעל החשבון". (והוא גם סבו של נמרוד).
שתיים – זהו ערעור שני בענין שיקים שסורבו. הערעור הראשון הוגש בתובענה: עש"א
45050-10-12 שהתבררה בפני חברי, כב' השופט אור אדם. פסק הדין בתובענה זו ניתן ביום 06.05.13.
תוצאתו של פסק הדין האמור היתה, שבית המשפט גרע רק שניים מתוך מנין השיקים המסורבים.
בערעור שבפני צוין כי הוגש ערעור על פסק הדין.
4. הודעת הערעור מונה בפיסקה ז' שמונה שיקים שסורבו ובצידו של כל שיק, צוינו גם תאריך הסירוב, מספרו של השיק, והסכום הנקוב בו.
כדי ליצור "מכנה משותף", התייחסתי לשיקים על פי סדר הופעתם ברשימה,ועל פי "השמות" שהמערער קרא להם: השיק "הראשון", "השני" וכו'.
5.הערעור מונה מספר טעמים:
אחד - הגבלת החשבון ביום 02.04.13 בעוד הערעור הראשון תלוי ועומד ובעוד שקיים צו זמני תקף המעכב את ההגבלה – לא היתה כדין ולכן דינה להתבטל.
טעם שני – סירובו של שיק מס' 1 בסך של 4,906 ₪ ביום 07.09.12 – לא היתה כדין, מכיוון שהיתרה בחשבון באותו מועד לא חרגה ממסגרת האשראי – 5,000 ₪ שהוקצתה.
נטען גם, שהבנק כיבד את השיק הזה ביום 10.09.12.
טעם שלישי – הסירוב לגבי שיק מס' 2 בסך 1,235 ₪ ביום 20.09.12 – אף הוא היה שלא כדין – מכיוון שהיתרה בחשבון לא חרגה מהמאושר. צוין גם, שהמוטב על פי השיק שסורב, קיבל תשלום מחשבון אחר.
לגבי שיקים מס' 3 ו- 4 בסכומים של 4,872 ₪ ו- 2,088 ₪ בהתאמה, שהוצגו לפרעון ביום 30.10.12, נטען, כי אותה שעה החשבון היה "חסום" ולא התאפשר להפקיד בו כספים. גם בענין שיקים אלה, הודגש כי המוטבים נפרעו בדרך אחרת.
טעם זה נטען גם לגבי שיק מס' 5 בסכום של 800 ₪ שהוצג אף הוא לפרעון ביום 30.10.12.
לגבי שיק מס' 6 בסך של 16,745 ₪ שהוצג לפרעון ביום 07.11.12 – נטען בערעור כי מדובר בשיק חמישי ואחרון מתוך סדרת שיקים וכי "אין חולק כי במועד משיכת השיק היה למבקש (?!) יסוד סביר להניח שגם שיק זה יפרע.